מסורת ליווי השירים היא עסק ותיק, ועדיין פסנתרנים רבים מאיתנו, מתוסכלים לאחר שהם מתבקשים לנגן ליווי לשיר שהם מצאו או אפילו כתבו. ללמוד ללוות שיר נכון דורש הכרות מעמיקה עם האפשרויות השונות  שניתן ל"הלביש" על השיר – המלודיה, את ההרמוניה והקצב.

המאמר הבא מתייחס למסורת הגרמני שבה תרבות ה"שיר" תפסה לראשונה מקום מרכזי. לכל מי ששאל את עצמו איך מלווים שיר, כדאי ללכת אחורה קצת בזמן (דרוש סבלנות)

אז מה זה לידר?  לידר = שיר בגרמנית לא לבלבל עם לירד – מילת גנאי תל אביבית 🙂

בספרות המוזיקה הגרמנית  ניתן למצוא את הלידרים כי ארץ מוצאם – גרמניה. שוברט חיבר למשל את מסע החורף שהוא פואמה מולחנת עם פרקים רבים בסגנון השיר הגרמני.

היצירה של שוברט מתארת סיפור מפי הדובר ומביאה אפשרויות רבות לליווי המלודיה (ע"י הפסנתר), השילוב הגרמני בין הקול / מלודיה –  לפסנתר – הרמוניה, הניב אינספור לידרים ואילו לתפיסתי , הפכו להיות עם הזמן יותר ויותר חופשיים (מבחינת צורה).

עם השנים. שוברט השכיל להלחין גם את טקסטים של משוררים כמו גתה, ובעשותו כך, קטעי מוזיקה אלו הפכו להיות מוכרים ביותר. בגרמניה משוררים נוספים שזכו לעדנה מוזיקלית, וישנה חשיבות רבה לתרבות המשוררים המבטאים את ה"רוח הגרמנית" או את הלכי הרוח בעתות שונים.

אם לדייק, כל שירי הפופ הידועים מושפעים מהתפיסה הקלסית  שהתפתחה אז – בגרמניה, התפיסה בה מלודיה והרמוניה תומכת (אקורדים)  מובילות למיצוי הרגשות וביטוין ובביצוע מוזיקלי, באנסמבל קטן של שני אנשים. בכל סגנון ותקופה וגם בהמון שירי עם  קיימות מסורות דומות, אך עם זאת, הגרמנים כמו שיכללו את האפשרות ההרמונית הטמונה בליווי השיר והוסיפו לשכלל בעזרת עיבודים לקטעי המקור. בכך יצרו מסורת מפוארת והשאירו חותם.

עיבוד לתזמורת לידר עם זמר נהדר

מאוחר יותר ניתן לראות השפעה של הסגנון על תרבות הפסנתרנות לדוגמה, שופיין כבר כתב פרלודים – סיפורים ללא מילים. ואם מסתכלים בפרספקטיבה רחבה יותר, אז גם פסנתרני הג'אז התייחסו רבות לאספקט של ליווי השיר.  הידוע וההרמוני שבהם הוא ביל אוונס, שכמו שופיין ידע להתאים מלודיות לצבעי ההרמוניה,  וכמו כל נגני הג'ז הגדולים – הלביש גם הוא – הרמוניה בצורות שונות וחכמות -והדגיש בכך את האפשרויות השונות של החומר המוזיקלי, והליווי שניתן לתת לכל מלודיה, בהרחבה.

BILL EVANS PLAYS Danny Boy