I believe that all people are in possession of what might be called a musical universal mind.  Any truth music speaks with this universal mind, to the universal mind in all people.

The understanding that result will vary and so far, if people have or haven’t been conditioned to the various styles of music and which the universal mind speaks.

Consequently, some effort and exposure is necessary in order to understand some of the music, coming from a different period or a different culture then that which the listener had been conditioned.

I do not agree then the layman opinion less of a valued judgment of music then that of a professional musician. in fact I would even rely more on a judgment of the sensitive layman then that of a professional, since the professional, because of his constant involvement with the Mechanics of music must fight to preserve an eye for music that the layman already possesses.

הגאון ביל אוונס

"אני מאמין שכל אדם מחזיק במה שאני קורה מוח אוניברסלי מוזיקלי. כל מוזיקה אמיתית שמתקשרת דרך המוח המוזיקלי מזינה את בעלי המוח המוזיקלי המשותף. יתכן והאדם לא מבין את שהוא שומע, כיוון שהוא לא חונך לשמוע את הסטיילים השונים בהם המוח המוזיקלי המשותף מדבר.

העינין מצריך מאמץ ופתיחות כדי להבין מוזיקה שמגיעה מתרבויות או תקופות שונות מאלו שהמאזין רגיל להם.

אני לא מאמין שהאדם הפשוט מעריך מוזיקה פחות מהמוזיקה המקצועי, ולמעשה, אני אסמוך על השיפוט של אדם רגיש מהישוב לעומת  השיפוט של המוזיקאי המקצועי, כיוון שלמוזיקאי המקצועי יש מערכות מוזיקליות מכניות מוכנות מראש אליהם הוא חייב להתנגד כדי לראות באותו אור את המוזיקה – כפי שהמאזין הרגיש עושה בטבעיות.

האילתור הלך לאיבוד בתחילת המאה ה-18 כיוון שהדרך היחידה לשמר מוזיקה היתה כתיבה, והספונטניות והאלתור הפסיקו לשחק תפקיד. נשארו רק המלחין והמבצע, והמבצע לא העיז לאלתר או אלתר מעט מאוד .

הג'אז מבצע תיקון ומאפשר הצעה נוספת לכיצד לנגן שירים. ג'אז הוא לא סטייל אלא תהליך של יצירת מוזיקה בזמן אמת.נגן ג'אז מייצר דקה של מוזיקה   – בדקה –  בעוד מלחין יכול להרשות לעצמו לקחת 3 חודשים בכדי לכתוב דקה של מוזיקה! זהו ההבדל המהותי בין מוזיקה קלאסית לג'אז.

זה מוזיקה שאמנם נוצרה באמריקה ונחשבת לסטייל מסויים, אבל ג'אז הוא גם פשוט דרך ביטוי להגות מוזיקלית ספונטנית, מוזיקה שקורית בזמן אמת. אפשר להניח ששופיין או בטהובן אילתרו בזמן אמת גם הם. ולכן ג'אז הוא תהליך ולא רק סטייל אמריקאי.

כל מורה רציני לקומפוזיציה קלאסית, יגיד לתלמידים שלו שהמוזיקה צריכה להישמע ספונטנית, אלתורית אם להתבטא נכון. כלומר יש איכות מסויימת באלתור, ובתהליך היצירתי המעורב בה. שהושתק מאז המאות 17 וה18 על ידי המוזיקה הקלאסית."

ש. מה קיים בג'אז, מדוע לתלמידים רבים יש תפיסה מוטעית לגבי הג'אז? כמו שאמרת מלחין יכול לקחת 3 חודשים בשביל לכתוב דקה,של מוזיקה, ועם זאת בג'אז יש אתגר של "להיות ברגע" ולרכז את כל הכוחות האינטלקוטאליים ו"לשפוך" הכל לתוך הרגע. ללא יכולת לזקק לבדוק תוך כדי התהליך.

ת. הרבה אנשים נוטים שלא לגשת אל הנושא בצורה אמיתית ומדוייקת, הם מעדיפים ללכת על "הכל" מאשר לקחת חתיכה ולפרק אותה.

אבל – אתה צריך להיות מאוד כן, ואתה לא יכול לקחת הכל בבת אחת (מדבר על אילתור),  אם תיקח את הכל, אתה תהיה מאוד מאוד מבולבל. אתה צריך זווית ראייה אמיתית. ואדם צריך להנות מהדרך, צעד אחר צעד.

אי אפשר להתחיל עם הכל, צריך להתחיל עם משהו פשוט שהוא כן ואמיתי, התוצאה יכולה להיות מאוד מספקת, דע מה אתה עושה, משהו פשוט, כי אם אתה מנגן בלי לדעת מה אתה עושה אתה בבעיה –  לא תוכל לפתח את זה ותיתקע.

ההפך של זה לנגן הכל , זו זהירות יתר, סימפטום שנובע מפחד ואז –  אנשים מפסיקים לנגן , אתה צריך לדעת מתי אתה מצליח ומתי לא, והיכולת הזו תתעורר אחרי זמן מה.

יתכן מאוד שאם צמחת על מוזיקה קלאסית או רוק יכול  להיות שיהיה לך קשה להעריך מוזיקאי כמו ביל אבנס, או להעריך למה מה שהוא עושה יותר מעניין ממה שעשו הביץ' בויס.

אבל אם נשווה את זה למתמטיקה, זה יכול לעזור לנו להבין. המוזיקה של ביל אוונס מתוחכמת ומלאה בחכמה ומחשבה, ההרמוניה שהוא משתמש בה. החישובים שהוא עושה גורמים לו להיבדל מהרמוניות פשוטות של רוק.

מכאן רוב הוידאו זה הדגמות. שווה צפיה!

תרגום משמיעה – גלעד חצב