2 הערות כלליות לגבי התפיסה היוונית (אפלטון/אריסטו/פיתגורס) את המוזיקה.

אפלטון דגל בחינוך מקיף, הכולל לימוד עובדות, פיתוח כישורים, חינוך גופני, וגם לימוד אומנות ומוזיקה. השילוב בין לימודי המוזיקה והאומנות לחינוך הגופני נועד למזג תכונות  "עדינות" ותכונות "חזקות", על מנת ליצור אדם "הרמוני".

היוונים היו הראשונים להגדיר את הסולם ומכאן את השימוש במתמטיקה במוזיקה עי חלוקה למרווחים בין הצלילים המרכיבים את הסולם/מלודיה. ההבנה הזו תרמה רבות להיווצרות המוזיקה המערבית, התיאוריה שלה ודרכי ההסבר שלה.

חכמת אפלטון, כמעט בכל תחום ובמוזיקה בפרט. צורת ההוראה היוונית נשתמרה כמעט עד ימינו – מורה ומול כיתה/תלמיד. המורה תפקידו לעורר סקרנות לגבי מוזיקה, בעזרת שאלת ותשובות –אותם התלמיד מגלה. התפיסה היא שבכל ילד יש כבר תפיסה קיימת של ההרמוניה/סולמות/יחסים מתמטיים קיים כבר, וכל הרעיון של ההוראה הוא שיפור היכולת הטבעית, להבנת הדברים. אם כך כיצד היה נראה שיעור בסגנון אפלטון. זה היה מצריך הכנה של הנושאים/מטרות השיעור והכוונת התלמיד בדרך של שאלות ותשובות.

למשל: מרווחים

אם כך תארו כיתת לומדים, ומורה, השיעור מתחיל בסדרת שאלות קצרות בהשתתפות התלמידים. השיעור נבנה בצורת שאלות ותשובות דיאלוג המלווה את התלמיד. אילו שאלות יעזרו לילד להבין את נושא השיעור?

קודם כל נגדיר את מטרת השיעור: הילד צריך ללמוד, את העובדה הפשוטה, ששירים מורכבים ממרווחים שונים, כל מרווח נושא בתוכו אופי מסוים-הייחודי לו, כל מרווח ניתן למדידה מנקודה מסוימת כלפי מעלה או מטה, וניתן לזהות מרווחים בתוך שיר.

אם כך נתחיל

המורה מנגן שני מרווחים המנוגנים בצורה –  מאותו שורש, סול-מי וסול-דו מפורקים בירידה. המרווחים שונים  – אחד גדול משמעותית מהשני ושואל: האם יש הבדל בין המרווחים?

האם ניתן לשיר, לנגן  או לשרוק אחד מהמרווחים?  המורה מדגים כיצד ניתן לעשות זאת, בעזרת שיר מוכר, השיר מותאם מראש לילד – שיר שאותו הוא מכיר.

המורה מנגן שוב שני מרווחים הפעם, המרווחים אינם מפורטים אלא מנוגנים ביחד, המורה מדגים כיצד הוא מפרק את מרווח א' לשני חלקים שונים ועושה זאת שוב עם מרווח ב'.

"זוכר את השיר המוכר?"  שואל המורה, אם כך, בוא ונעשה מעשה, ובוא ננסה לבודד את המשפט המוזיקלי – הפראזה- הראשונה בשיר. מה המבנה שלה? האם לאותו משפט יש אופי מוזיקלי קצבי מיוחד? האם ניתן לתופף אותו? האם ניתן לשיר אותו?

המורה עכשיו ידגים את הסולם שבוא נכתב השיר, למשל דו מג'ור בעלייה, ויראה שהמרווחים של השיר, בנויים כחלק מהסולם.ישאל את המורה את התלמיד – האם קיים היגיון במבנה הסולם? האם יש מרווחים שחוזרים על עצמם?  הנה דו מג'ור (מנגן עד סול) והנה יונתן הקטן (מנגן את מרווחי השיר) והנה אותו השיר בסולם אחר – מינורי, האם ניתן לשים לב להבדל?

-"אתה מבין, סול ומי  הם חלק מתוך דו, אם נדע לשיר את המרווחים ,ונבין שהם חלק מהסולם, ההבנה שלנו את עולם המרווחים תגדל"

עכשיו המורה יספר סיפור על מדידה…מרווחים זה כמו  למדוד בסנטימטרים – אלא שכאן אנחנו קוראים לכל יחידה- חצי טון.

המורה יחזור לאותו שיר ידגים את הרעיון על אותם המרוחים – אלא שהפעם בעזרת מקלדת, או דף תווים ניתן יהיה להראות שלכל מרווח יש אופי מסויים המתבטא בספירה אנליטית של המרווחים. אותם המרווחים משתנים בהתאם למרווח.

עכשיו המורה ישאל את המורה האם הוא יכול לקחת את המשפט הראשון שאותו הם שרו וניתחו מקודם ולהחיל עליו את כלל המדידה. לאחר מספר ניסיונות ועזרה מהמורה, המושג יתבהר, משימה אחרונה  תהיה לבקש מהילד להעתיק את המרווח למקום אחר. אם הושגה הצלחה בנושא  – מטרת השיעור הובנה!

לקריאה נוספת

מרווחים מוסיקליים

מספר מושגים שנטבעו בעת העתיקה (יוון) -פילוסופיה של המוזיקה

פיתגורס עד אפלטון: שמונה צלילים בסולם, כשיש צליל מרכזי אחד. הדבר מקביל לשמונה כוכבי לכת – לכל כוכב יש צליל. העולם מבוסס על הרמוניה שמחזיקה את היקום. (הרמוניה=התמזגות.)

אפלטון: (סוף המאה ה-4 לפנה”ס) בספרו Politics (שנת 380) מדבר על שני מקצועות בעלי אותה חשיבות שמסייעים ליצירת האזרח המושלם. התעמלות ומוזיקה. חשוב לא להזניח אף תחום. ומדבר על האתוס – התוכן המוסרי של המוזיקה. למוזיקה יש תפקיד דידקטי. מרכיבים שונים במוזיקה יוצרים השפעות שונות על המאזין, ויש אלמנטים שיש להימנע מהם .

מודוס פריגי ( =דורי של ימינו) למשל, גרם פעם לחיילים שחזרו עייפים לאחר ניצחון בקרב, לצאת להילחם שוב ללא תכלית.

פאולוס – כלי נגינה הדומה לחלילית, אך מפוצל לשניים. מעורר את הרגשות החייתיים. מוזיקה אינסטרומנטלית  – יכולה גם להשפיע בצורה לא נכונה.

אריסטו: (שנת 326) דיבר בספרו “רפובליקה” על ארבעה מקצועות: קריאה, כתיבה, התעמלות ומוזיקה. מוזיקה לא רק מחנכת את האזרח, אלא אפשר גם ליהנות ממנה בשעות הפנאי ללא שום תפקיד שימושי. המוזיקה מספקת הנאה ושעשוע אינטלקטואלי.

Mimesis – תורת החיקוי. כל תחום של פעילות אנושית מחקה חיים סביבנו. סדר מלאכותי-אנושי מקורו בטבע. אריסטו טוען שלמוזיקה יש יכולת לחקות רגשות אנושיים, להשפיע על הקהל ולגרום לו את אותם הרגשות שיש למבצע.