עשרה פסנתרי ג'אז מודרני

 

פסנתרנים טובים ומוכרים בג'אז, יש באלפים אך הג'אז המודרני עבר מהפיכה  ששינתה את הג'אז לתמיד -הנה  עשרה פסנתרי ג'אז שמספרים את סיפור הג'אז המודרני

קית' ג'ארט (Keith Jarrett;‏ נולד ב-8 במאי 1945 בפנסילבניה), פסנתרן ומלחין ג'אז אמריקאי.

ג'ארט למד במכללת ברקלי למוזיקה בבוסטון בשנותיה הראשונות, ברקלי הוא קולג' למוזיקה מאוד מוכר בזכות אותם אנשים כמו קית' ג'ארט, כיום גם ישראלים רבים עוברים לבוסטון ולומדים שם.

הוא עבר לניו יורק, שם ניגן במועדון הגאז' "הוילג' ואנגארד" (the Village Vangurad). המתופף ארט בלייקי צירף אותו ללהקתו, שליחי הג'אז, ומאוחר יותר הצטרף ג'ארט לרביעייה של הסקסופוניסט צ'ארלס לויד; האלבום "Forest Flower" שהוציאה הרביעייה היה בין האלבומים המצליחים של שנות ה-60 המאוחרות. בתקופה זו התחיל ג'ארט את דרכו כמנהיג הרכב, עת הקים שלישייה עם נגן הבס צ'ארלי היידן והמתופף פול מושן. שלישיה זו התפרקה אך היוותה סימן היכר של הפסנתרן, גם הופעותיו בשנים האחרונות הוקדשו לשלישית פסנתר. בהמשך הקריירה שלו ניגן ג'ארט עם מוזיקאים מפורסמים רבים נוספים, ביניהם מיילס דייוויס, יאן גרברק, ג'ון קריסטנסן ופאלה דניאלסון.

סגנונות הג'אז המאפיינים את יצירותיו ביותר – ג'אז רומנטי, בי בופ וסווינג. ג'ארט ניגן גם מוזיקה קלאסית, והוציא תקליטים ובהם ביצועים ליצירות של באך,מוצרט, שוסטקוביץ', ואחרים; לדבריו, דווקא תוך נגינת מוזיקה קלאסית למד כי כשרונו מפותח יותר כמאלתר.ב-1973 התחיל ג'ארט להופיע בקונצרטים ללא נגנים מלווים, וזכה להצלחה רבה. תקליט הסולו שלו (משנת 1975) "קונצרט קלן" הוא אחד מתקליטי הג'אז הנמכרים ביותר בכל הזמנים.

ג'ארט מנגן גם בצ'מבלו, תופים, קלאוויקורד, סקסופון ואורגן, אולם הכלי עמו הוא מזוהה ביותר הוא הפסנתר. שלישיית קית' ג'ארט המונה בנוסף אליו את המתופף ז'אק דז'ונט והבסיסט גארי פיקוק מתמחה בנגינת סטנדרטים וזוכה להצלחה גדולה בהקלטות והופעות.

הרברט ג'פרי "הרבי" הנקוק (Herbert Jeffrey "Herbie" Hancock; נולד ב-12.4  1940)

אולי הדמות הכי מזוהה עם פסנתרנות ג'אז כיום, מוזיקאי ג'אז ומלחין זוכה פרס הגראמי משיקגו, אילינוי. הנקוק הוא מהפסנתרנים המצליחים והמשפיעים ביותר בתולדות הג'אז. הוא אימץ אלמנטים של רוק, פאנק וסול יחד עם אלמנטים יותר חופשיים מן הג'אז.

כחלק מה-Second Great Quintet של מיילס דיוויס, הנקוק סייע בהגדרת מחלקת הקצב בג'אז, והיה אחד מן הארכיטקטים של צליל ה"פוסט בופ". מאוחר יותר הוא נהיה אחד ממוזיקאי הג'אז הראשונים שעשו שימוש בסינטיסיזרים ופאנק. למרות כל חדשנותו, המוזיקה של הנקוק נשארת לרוב מלודית ומאוד נגישה. רבות מיצירותיו חצו את הגבול ונהיו למוצלחות בקרב ציבור הפופ.

יצירותיו המוכרות ביותר של הנקוק כוללות את "Cantaloupe Island" "Watermelon Man" "Maiden Voyage" "ו-"Rockit".

ארמנדו אנתוני "צ'יק" קוריאה Armando Anthony "Chick" Corea; נולד ב-12.6.1941 ב מסצ'וסטס

פסנתרן ג'אז אמריקאי הנחשב לאחד מפסנתרני הג'אז הגדולים ביותר שצמחו בשנות השבעים. קוריאה מתאפיין בעיקר בשילוב הסגנונות שקיים ביצירותיו. במהלך מרבית הקריירה שלו ניגן קוריאה בעיקר (אך לא רק) פיוז'ן (תת-סגנון בג'אז שהתפתח בשנות השבעים).

נולד במסצ'וסטס. אביו היה חצוצרן ג'אז וכך היווה כהשפעה מוזיקלית ראשונה עבורו. קוריאה למד פסנתר מגיל ארבע. הוא גדל לצלילי צ'ארלי פארקר, דיזי גילספי, באד פאוול, לסטר יאנג והורס סילבר, אך התעניין גם במוזיקה של בטהובן ומוצארט, שהשפיעו רבות על יצירותיו. לאחר כמה שנות התנסות עם הפסנתר ואף עם מערכת התופים, החל קוריאה לקחת שיעורים עם פסנתרן קונצרטים. במהרה החל לנגן עם נגנים רבים, ביניהם מונגו סנטמריה, סטן גץ ואחרים. החצוצרן הגדול מיילס דייויס הזמין את קוריאה להרכבו וחשף בפניו את האורגן החשמלי, שבו ישתמש קוריאה גם בהמשך הקריירה. בהמשך התנסה קוריאה גם בהקמת הרכב אוונגארד שנקרא "Circle", אך לאחר שלוש שנים שינה כיוון מוזיקלי.

בתחילת שנות השבעים הקים את הרכב הג'אז-רוק-פיוז'ן "Return to Forever" שהיה אחד מההרכבים הבולטים בתחום בשנות השבעים. חברי הלהקה המקוריים היו: סטאנלי קלארק (באס), ג'ו פארל (סקסופון, חליל), פלורה פורים (קולות ווקלים, כלי הקשה), איירטו מוריירה (תופים, כלי הקשה) וצ'יק קוריאה (קלידים). הרכב זה ניגן מוזיקה מקורית שסגנונה היה בעיקר ג'אז משולב עם השפעות לטינו-אמריקניות. בתקופה זו התפרסמו יצירות רבות של קוריאה, ביניהן "Spain".

ג'ו זאווינול

היה פסנתרן וקלידן ג'אז, מחלוצי זרם הפיוז'ןבמוזיקה. הוא זכה 30 פעם בתואר "קלידן הג'אז הטוב ביותר" בסקרי כתב העת דאון ביט. זאווינול נולד בווינה, אוסטריה, סבתו הייתה ממוצא צועני. חברו לספסל הלימודים היה תומאס קלסטיל, לימים נשיא אוסטריה. זאווינול רכש את השכלתו במוזיקה קלאסית בקונסרבטוריון של וינה.ב-1959 קיבל מלגה ללימודים במכללת ברקלי למוזיקה בבוסטון והיגר לארצות הברית. הוא החל לנגן בהרכבו של החצוצרן מיינרד פרגוסון שם פגש את נגן הסקסופון ויין שורטר, שלימים יהיה שותפו להנהגת להקת 'תחזית מזג האוויר' (Weather Report).זאווינול עזב על מנת ללוות את הזמרתדיינה וושינגטון.

ויליאם ג'ון אוונסWilliam John Evans‏ .16.8  192915.9 1980) מוכר כביל אוונס

ויליאם ג'ון אוונס נולד בפליינפילד, ניו ג'רזי ב-16 באוגוסט 1929. כשהיה בן שש החל ללמוד פסנתר ומאוחר יותר למד לנגן גם בכינור ובחליל צד. המפגש הראשון שלו עם עולם הג'אז היה בגיל 12, עת החליף את אחיו בתזמורת ריקודים בעיר מגוריו. אוונס המשיך בגיל מאוחר יותר ללימודי מוזיקה בקולג' והחל להופיע בהרכבים מקומיים שונים. בשנת 1951 התגייס לצבא ארצות הברית, שם ניגן על חליל צד בתזמורת.לאחר שהשתחרר מהצבא בשנת 1954 החל אוונס לנגן בניו יורק עם מוזיקאי ג'אז בכירים, בהם הקלרניתן טוני סקוט, החצוצרן ארט פארמר, הסקסופוניסט לי קוניץ והבסיסט צ'ארלס מינגוס, איתם גם הקליט את הקלטותיו הראשונות. בסוף שנת 1956 הקליט אוונס את אלבומו הראשון כמנהיג, "New Jazz Conceptions", יחד עם הבסיסט טדי קוטיק והמתופף פול מושן, איתו הרבה לעבוד גם בהמשך הקריירה המוזיקלית שלו. האלבום סימן כי באותה התקופה אוונס הושפע עמוקות מבאד פאוול וממוזיקה קלאסית, עם מהלכי אקורדים והירמוני אקורדים חדשניים, שהיוו את אבן היסוד של הג'אז המודרני.

בשנת 1958 הצטרף אוונס לשישייה של מיילס דייוויס, בה היה המוזיקאי הלבן היחיד. אוונס היה חבר בהרכב למשך פחות משמונה חודשים, אך לבקשת דייוויס, חזר אליו בתחילת 1959 להקלטת "Kind of Blue", שהפך לאלבום הג'אז הנמכר ביותר בכל הזמנים.

בסוף 1958 הקליט את אלבומו השני כמנהיג, "Everybody Digs Bill Evans", יחד עם הבסיסט סם ג'ונס והמתופף פילי ג'ו ג'ונס. כחודש לאחר הקלטת אלבום זה חזר אוונס לאולפן ההקלטות, שוב עם פילי ג'ו ג'ונס, והפעם עם הבסיסט פול צ'יימברס. בסיום ההקלטות החליטו שהשלישייה אינה מעניינת מספיק, והחומר נגנז עד שנת 1975, אז יצא לאור תחת השם "On Green Dolphin Street".

בשנת 1959 הקים אוונס יחד עם הבסיסט סקוט לאפארו והמתופף פול מושן שלישייה הנחשבת לאחד מהרכבי הג'אז הטובים בכל הזמנים. השלישייה ניגנה הן סטנדרטי ג'אז מסורתיים והן קטעים מקוריים של אוונס, וחבריה שיכללו את האינטראקציה המוזיקלית ביניהם ליצירת אלתורים קולקטיביים שטישטשו את הגבולות שבין סולן למלווה. אלבומה הראשון של השלישייה, "Portrait in jazz", יצא לאור בשנת 1959. בשנת 1961 ניגנה השלישייה במועדון הווילג' ונגארד, שם הקליטה עוד שני אלבומים בהופעה חיה, "Sunday at the Village Vanguard" ו-"Walts for Debby", המציגים את השלישייה בשיאה. אירוע טרגי קטע את פעילותה של השלישייה, כאשר לאפארו נהרג בתאונת דרכים כשהוא בן 25 בלבד.

אוונס השאיר חותם על עולם הג'אז ונחשב לאחד המוזיקאים המשפיעים ביותר על פסנתרני ג'אז במחצית השנייה של המאה ה-20. מהלכיו ההרמוניים והולכת הקולות שלו היוו את אבן היסוד לנגינתם של פסנתרנים מודרניים כגון הרבי הנקוק וקית' ג'ארט, ופתחו עולם חדש בג'אז. ביל אוונס נפטר בניו יורק ב-15 בספטמבר 1980, מסיבוכים הקשורים לשימוש רב-שנים בסמים

באד פאוול (  Bud Powell‏, נולד בשם ארל רודולף פאוול; 27 בספטמבר1924 – 31 ביולי 1966)

היה אחד מענקי הפסנתרנים בג'אז, שינה את הדרך שבה מנגנים פסנתרני הג'אז בכל הסגנונות שלאחר הסווינג. באד פאוול היה מראשוני הפסנתרנים להפסיק לנגן באסים ביד שמאל ("Striding"), אלא להשתמש בה על מנת לנגן אקורדים צבעוניים יותר. בנוסף, לעתים קרובות עשה שימוש ב-Horn-like-playing, כלומר, נגינת פראזות "בופיות" על פסנתר.

בתקרית גזענית פאוול הוכה בראשו על ידי המשטרה, מה שהביא לנזק בלתי הפיך. מאז אותה התקרית באד סבל מכאבי ראש חמורים והתמוטטויות מנטליות רבות. למרות זאת, הוא הקליט מספר תקליטים מוצלחים מאוד לחברות התקליטים Blue note, ‏Roost ו-Verve. באד החמיץ הזדמנויות רבות בגלל הנזק המוחי שלו, ומסופר כי פעם צ'ארלי פארקר אמר למיילס דייויס שלא יצרף את באד ללהקתו משום ש"הוא משוגע אפילו יותר ממני!".

ב-1951 הוא אושפז בבית חולים וטופל בנזע חשמלי, אך למרות זאת במהלך שנות ה-50 הוא עדיין היה מסוגל לנגן. בשנת 1959 עבר לפריז שבצרפת, כאשר גם שם אושפז לתקופה מסוימת, וחזר לניו יורק בשנת 1964. שנתיים לאחר מכן, ב-31 ביולי הוא נפטר כתוצאה ממחלת השחפת‏.

ארט טייטום (באנגלית: Art Tatum;‏ 13 באוקטובר 1909 – 5 בנובמבר 1956)

וירטואוז, שנודע ביכולתו הטכנית הגבוהה וכישורי האלתור שלו בנגינה בפסנתר. טייטום נולד ב-1909 בטולדו, אוהיו, למשפחה מוזיקלית. מילדותו סבל מקטרקטים שגרמו לעיוורון בעינו האחת ולראייה קלושה בעינו השנייה. למרות ניסיון לשקם את ראייתו בניתוח, הוא נכשל בכך לאחר אירוע תקיפה ב-1930, כאשר היה בגיל 21.

טייטום היה ילד פלא מוזיקלי. בגיל שלוש הוא לימד את עצמו לנגן משמיעה תוך האזנה לקטעי נגינה של סרט מנוקב בפסנתר אוטומטי. בראיון רדיופוני שהעניק הוא הכחיש כי למד את שני החלקים של יצירות לארבע ידיים על ידי מגע בקלידים הלחוצים בעת שהפסנתר האוטומטי ניגן. הוא ניגן יצירות שנכתבו במקור כדואטים ולא היה מודע לכך שאלו נכתבו עבור שני נגנים. בדרך זו הוא פיתח סגנון נגינה מהיר במיוחד ללא פשרות בדיוק. כבר בתור ילד הוא היה רגיש מאוד לאינטונציה של הפסנתר ודרש שיכוון לעתים קרובות.

טייטום החל את לימודיו הקלאסיים בגיל צעיר מאוד, ואז ניגן במועדונים וברדיו. הוא הגיע לניו יורק ב-1932 והקליט כעבור שנה ארבעה קטעי סולו, כולל "רג הנמר" הבלתי נשכח, שאנשים סברו כי נוגן על ידי שני פסנתרנים. הוא היה הסולן הראשון ב"מועדון אוניקס" שברחוב 52 בשעות שאחרי המופעים, לפני שהופיע במועדונים רבים בכל ארצות הברית. הוא הקים, יחד עם נגן הקונטרבאס סלאם סטיוארט ועם נגן הגיטרהטייני גריימס, שלישייה שנחשבה למעולה. בשנים 1953 – 1955 הוא הקליט 120 קטעי סולו לפסנתר, בארבעה סשנים (מפגשים מוזיקליים) עליהם פיקח נורמן גראנץ, וגם ארגן סשנים עם בן ובסטר (סקסופון), ליונל המפטון, בני קארטר, באדי ריץ' (תופים) ופילי ג'ו ג'ונס (תופים). קונצרט הסולו האחרון שלו נערך ב-1955, והוא המשיך להקליט עד מותו בלוס אנג'לס בקיץ 1956.

פסנתרנים רבים מעריכים מאוד את טייטום ואת נגינתו. ולדימיר הורוביץ הביע תדהמה על סגנונו. סאמסון פרנסואה הצהיר כי "הוא באמת היה גאון בדרכו להלחין אגב אלתור". בייסי כינה אותו הפלא השמיני של העולם, אוסקר פיטרסון אמר כי הוא נגן הג'אז הגדול ביותר בכל הזמנים, בעוד הרבי הנקוק הודה שאיש אינו יכול להשתוות לו. בהיותו יורש בו-זמני למסורת הסטרייד פיאנו ולהמצאותיו של ארל היינס, הוא הצליח לשוות חשיבות זהה לשתי ידיו. כל אחת מידיו יכולה הייתה לנגן במקצב שונה, אגב חוש מזוקק להרמוניה, שאפשר לו לבצע שינויי קצב ופרסטיסימו מרשימים ביותר. א-טמפו היו הפרלודים לנושאים (של מלחינים כמו גרשווין, קרן, דבוז'ק, או מסנה), רוחשים בארפג'י, ציטוטים וערבסקות – שפע אלמנטים עד שלעתים נדמה שהם מציפים את הלחן.

 

ת'לוניוס מונק (אנגלית: Thelonious Monk‏, 10 באוקטובר 1917 – 17 בפברואר 1982) 

 

היה מגדולי נגני הפסנתר של הג'אז. נגינתו של מונק הייתה חדשנית מאד, והוא היה מחלוצי מהפכת הבי בופ. אף על פי שנגינתו לא התקבלה היטב בקרב הקהל הרחב בתחילת הדרך, כיום הוא נחשב לאחד מפסנתרני הג'אז הבולטים והמשפיעים ביותר בתחומו. ת'ליוניוס מונק נולד ב-10 באוקטובר 1917, ברוקי מאונט שבצפון קרוליינה. זמן קצר לאחר מכן עברה משפחתו לניו יורק. בפסנתר הוא החל לנגן בגיל 5 בערך. הוא התחיל את הקריירה המקצועית שלו כפסנתרן בליווי מטיף דת נוצרי.

בשנים 1943-1940 החליף את ארט טאטום כפסנתרנה של להקת הבית של המועדון הניו יורקי המפורסם מינטונז פליי האוס. המועדון היה מקום שבו התנסו ג'אזיסטים במוזיקה חדשנית. מונק עבד מעט עם לאקי מילינדר ב-1942 והצטרף לזמן קצר לתזמורתו של קוטי ויליאמס ב-1944 עמו הקליט לראשונה את הסטנדרטים המפורסמים שלו מנגן את "אפיסטרופי" ומאוחר יותר את "ראונד מידנייט". אבל רק כאשר הצטרף לקולמן הוקינס כפסנתרן הקבוע שלו קיבל מונק הכרה נרחבת. בתחילה, התלוננו מעריציו של הוקינס על הפסנתרן האקסצנטרי שהוסיף ללהקה, אך מונק המשיך בהרכב.

כשנכנס מונק הישר אל תוך זירת הג'אז בניו יורק בתחילת שנות הארבעים, סגנונו האישי היה כבר מפותח לחלוטין. לאורך כל חייו, הוא לא התעניין בדבר כפי שהתעניין במוזיקה שלו. את רוב יצירותיו כתב מונק בין הגילאים 45 ל-55. בכל הקלטה בה השתתף מונק, נשמע סגנונו המובהק. בביוגרפיה שלו, סיפר דיזי גילספי שהוא מעולם לא שמע את מונק מנגן בצורה שונה. קני קלארק מוסיף, שבזמן בית הספר התיכון, כשניגן מונק מוזיקת גוספל, לא היה דבר מיוחד בסגנונו. כאשר החל המסע ברחבי ארצות הברית, בקנזס סיטי שמעה אותו מרי לו ויליאמס וציינה את סגנונו השוטף והמהיר באותן שנים, סגנון שאף על פי שהגיע מהסווינג, היה שונה ממנו לחלוטין. במשך כל שנותיו כפסנתרן, לא השתנה סגנונו, למרות שינויים רדיקליים שעבר הג'אז בשנות הקריירה שלו. סגנונו של מונק היה בולט מאד, וניתן היה לזהות את נגינתו בכל רגע. מהבחינה הזו הוא היה ייחודי – מספר הפסנתרנים עם סגנונות מובחנים ומגובשים היה קטן באותה תקופה.

למרות ייחודו, סגנונו של מונק קשה מאוד לניתוח. הנגינה של מונק בדרך-כלל לא מתואמת במתכוון, גם למנגינה המנוגנת וגם לשאר הכלים. הצליל שהפיק מונק מהפסנתר היה בלתי רגיל ביותר ונוצר מהמגע הנוקשה שלו בקלידים. בדרך כלל בתקופה זו, תשומת הלב שמקבל המגע כגורם להוצאת צליל מהפסנתר היא קטנה, ורק במקרה של יוצרים כמו מונק ניתן לשים לב אל סגנון המגע. הטכניקה הרווחת, של מתיחת האצבעות, לא הייתה בשימוש אצל מונק, ולמרות שהיה איש גדול ממדים, אצבעותיו היו קטנות. במקום טכניקה זו, ניגן מונק בטכניקת "תקיפה", כאשר אצבעותיו מכוונות כמו חץ אל הפסנתר, והוא "יורה" אותן לכיוונה של המקלדת. הטכניקה הזאת נוגדת למעשה את הטכניקה שפותחה על מנת לאפשר מהירות ושטף בנגינה. למרות שלמעשה לא השתמש בטכניקה הנכונה ושילם על כך מעט במהירות, אין להתייחס לסגנונו כברירת מחדל עבורו. מונק בחר מהתחלה את הדרך הזאת, כאשר יכול היה לבחור גם בדרך המקורית. כשמונק בחר להראות שטף או טכניקה, הוא היה מנגן את הסולם המוגדל, האהוב עליו בעיקר באלתורים, או סולמות כרומטיים.

שלישיית אסביורן סוונסון (בשוודית: Esbjörn Svensson Trio)

הרכב ג'אז שוודי שהוקם בשנת 1990 על ידי אסביורן סוונסון . ההרכב כלל את אסביורן סוונסון (פסנתר), דן ברגלונד (באס ) ו מגנוס אוסטרום (תופים).

על ידי סגנון שמשלב אלמנטים של ג'אז קונבנציונלי ,אפקטים אלקטרונים , רוק , פופ ומוזיקה קלאסית הצליח ההרכב לעשות את כל הדרך מעיירה קטנה בשוודיה לשוק הקשה ביותר ל ג'אז מיובא, השוק האמריקאי.

השלישייה שילבה בין החדווה של תלוניוס מונק ,הדרמה של יוהאן סבאסטיאן באך ואנרגיית הרוק המתקדם של אמרסון לייק ופאלמר בתחילת דרכם. השלישייה שהושפעה בין היתר מרדיוהד הצליחה להנגיש את המוזיקה שלה לחובבי פופ ורוק תוך שמירה על הגרעין הקשה של מאזיני הג'אז.

הפרסום של האלבום From Gagarin's Point of View בשנת 1999 בלייבל הגרמני ACT הביא לפריצה הראשונה של ההרכב אל מחוץ לגבולות סקנדינביה. מה שהתחיל, כביצועים של גרסאות כיסוי למוזיקה של אחרים, התחלף בחומר מקורי שהקנה להרכב פרסי גראמי שוודים , מקום ראשון בתחרות הג'אז הבינלאומית הבריטית של 2003 ופרס מטעם Jazzman magazin. הצרפתי.

ההרכב הצליח, לשנות את הציפיות של מאזינים שחשבו שהם יודעים מהו ג'אז, לנפץ את הגבולות בין הזאנרים של המוזיקה ולהראות שמוזיקה מאולתרת יכולה להיות אינטליגנטית, מעניינת ומספקת כמו ענפי מוזיקה פופולרית אחרים. אסביורן סוונסון נהרג בתאונת צלילה ב-14 ביוני 2008 כשהוא בן 44 במותו.

בראד מלדאו Brad Mehldau

(נולד ב-23 באוגוסט 1970) פסנתרן אמריקאי מוכר ומוערך מאוד בקרב חובבי הג'אז והקהל הרחב, בזכות יכולותיו הטכניות הגבוהות ובזכות עיבודיו לפסנתר של מוזיקה פופולרית.

מלדאו נולד בג'קסונוויל שבפלורידה וגדל בעיר הארטפורד המערבית, שבקונטיקט. מגיל צעיר ניגן בפסנתר ואת העניין בג'אז גילה לראשונה כאשר היה בן 12 ושמע הקלטה חיה של ג'ון קולטריין. בשנת 1988, כשהוא בן 18, החל ללמוד ג'אז בקולג' למוזיקה של ה-The New School בניו יורק. הוא ניגן כמלווה למגוון של אמנים, שהבולט ביניהם הוא ג'ושוע רדמן, עד להקמת השלישייה (הטריו) שלו ב-1994, Brad Mehldau Trio, ביחד עם הבסיסט לארי גראנדיר, והמתופף חורחה רוסי (אותו החליף ג'ף באלארד ב-2005).

מלדאו מוכר במיוחד בזכות עיבודיו לשירי רוק ופופ ליצירות ג'אז. ניתן למצוא בין השאר את ניק קייב, הביטלס, רדיוהד בין האמנים שזכו לביצוע שלו יותר מכמה פעמים. יש המשווים בין מלדאו לבין ביל אוונס אם כי הוא מסתייג מהשוואה, ואף מפרט מדוע בחוברת המצורפת לאלבומו "The Art of the Trio IV". בין מקורות ההשראה שלו, מציין מלדאו את נגני ג'אז קית' ג'ארט, מיילס דייויס, לארי גולדינגס, את חברי השלישייה שלו ואחרים. בראד מלדאו הצליח בפרק זמן קצר ליצור לעצמו סגנון מאפיין וקול ייחודי הנשענים על יכולת הפרשנות הייחודית שלו, על צליל הפסנתר ועל טכניקת הנגינה המצוינת.

השארת תגובה